
חיים שפירא מגדיר בסיפרו "שיחות על תורת המשחקים", את תורת המשחקים בצורה הבאה:
תורת המשחקים כוסקת בפורמליזציה של יחסי גומלין בין שחקנים רמיונלים, וזאת בהנחה שמטרתו של כל שחקן היא להביא למקסימום את התועלת שלו, תהיה אשר תהיה.
בשבוע האחרון זה הזכיר לי את התנהלות המדינה ןארגון המורים אחד מוצ השני. כל אחד מתייחס למצב של המורים כמשחק ורוצה לנצל אותו לטובתו. אך השאלה הנשאלת כאן היא האם המטרות של השחקנים אלו המטרות המוצהרות? או לפחות המטרה של ארגון המורים?
חיים שפירא מציג את המקרה של "שריפת ספינות". בסיפור של הכובש הספרדי הרנן קורטז שהיה יוצא לקרב נגד האצטקים, הוא היה מוריד קודם כל את חייליו ליבשה, ואז שורף את ספינותיו. אומרים שלא רק שהוא שרף את ספינותיו בפני חייליו כדי להראות להם שאין אפשרות אחרת פרט לניצחון, אלא הוא גם אותת כך לאצטקים שאין לו שום כוונה להפסיד.
הסיפור הזה מעניין בהקשר של ארגון המורים, כי הארגון התחיל עם "שריפת הספינות" בהודעה על השביתה של כל אנשי ארגון המורים אך לאט לאט הוא התחיל לבנות בחזרה את הספינות, אם זה בשביתת הזהרה, אחר כך רק המורים שמלמדים מכיתה י' עד י"ד שובתים והמורים השייכים לארגון המורים בחטיבת הביניים לא שובתים, ממשך לכל יום שלוש עד ארבע ערים אחרות שובתות והשיא הוא השבתה ביום שישי של שבת ארגון, את בתי הספר שבני עקיבא שגם ככה לא לומדים ביום זה. אז האם ארגון המורים בנה את כל הספינות שלו בחזרה?
אני מציע לכם להגיע אלינו לקורסים של תקשורת בינאישית וליעוצים כדי ללמוד טוב יותר איך לשחק את המשחק…
אני כאן לכל שאלה ...
- 054-478-8054
- rotem@r-w.co.il