לפני מספר חודשים פורסם הפוסט הבא בקבוצות של מגן דוד אדום, פוסט מעניין וחשוב שמראה גם את חשיבות ההבנה של הרב תרבותיות בעבודה מול חולה (הערות בגוף הפוסט)

עקרונות הגישה לחולה:

A – ATTENTION
תשים לב במי אתה מטפל. יש הבדל בין ילד קטן לחייל ויש הבדל בין יולדת לניצול שואה (כבר מהתחלה, אנשים שונים דורשים יחס שונה. בישראל שהיא מדינת הגירה הדת גם משפיעה, אם זה אדם חרדי יכול להיות שתהיה לו בעיה שבן / בת המין השני יטפלו בו).
תשים לב לתלונות שלו ולכאבים שלו. תשים לב לאשתו / בעלה והילדים (בתרבויות שונות, גם אם האישה היא זאת שסובלת מי שיתלונן הוא הגבר והיא כל הזמן תסתכל עליו).
תשים לב לצניעות של החולה ולמי שאולי מסתכל עליהם (צניעות היא דבר יחסי למטופל ולכן כדאי לשים ל גם למה שהמטופל מבקש / לשאול אותו ולא רק למה שאנחנו חושבים שמספיק לשמירת הצניעות של המטופל).

B – BEHAVIOR
הביטוי "נא להתנהג בהתאם" נכון פי כמה וכמה כשנמצאים בקרבת חולה ובני המשפחה (הביטוי של התנהגות בהתאם הוא תלוי אדם / תרבות).
ללא בדיחות, ללא צחוקים, ללא רעש מיותר של מירסים וניידים (אבל כן יכול להיות בקלילות לפי רצונות של החולה, אם החולה מדבר וצוחק אתיך אם סיבה שאתה תתנהג כאילו עולמו חרב עליו).
אל תדבר שיחות חולין אם החולה או משפחתו עלולים לשמוע אותך.
הם ירגישו שאתה מזלזל בהם (המשפחה יכולה להרגיש זלזול או שמתנסים עליהם אם נמצאים אצלהם אנשים חדשים בתחום הבריאות, אך זה גם יכול להראות על מקצועיות אם מסבירים לנוער או מישהו חדש ואומרים זאת למשפחה).

C – CONTROL YOURSELF
תלמד להתאפק. תתאפק מלדבר על המחלות של החולה בקול רם, מהריח בבית, מהבלגן בחדר, מהרכב הישן.
תתאפק מלדבר על כל מה שלא רלוונטי לחולה ולטיפול בו.
תתאפק מלצחוק מאיזו שטות שמתנדב אחר אמר.
(המטפל מגיע ממצב אחר מאשר המטופל, יכול להיות מצב סוציואקונומי, משפחתי וכדומה. דבר שמשפיע על הסדר בבית, הריחות, התפיסות לגבי המחלות ועוד. ברגע שמעירים למטופל על מה שרואים לא יודעים האם ההערה יושבת על משהו, לדוגמה, לא יודעים אם הריח זה בגלל שבחדר ליד יש קרוב משפחה שנמצא במיטה ולא יכול אפילו ללכת לשירותים…)

D – DISCUSS
דבר עם החולה כאל אדם שמבין עניין.
אם אתה "הדובר" באירוע אל תסתיר דברים ממנו או מהמשפחה.
אם אתה לא הדובר, תבקש רשות מראש הצוות ואל תאמר מילה ללא רשותו.
יתכן והוא יודע משהו שאתה לא ולכן הוא נמנע מלומר משהו בינתיים.
ואם מילה בסלע, שתיקה בתרי – אל תדבר עם אף אחד על החולה:
לא עם אשתך, לא עם השכנים ובוודאי לא בוואטסאפ.
אל תצלם אותו ואל תקליט אותו או את הטיפול בו.
על הכל יש חיסיון רפואי וחבל שתמצא את עצמך מתמודד עם תביעה משפטית.
(כל החלק הזה מראה את החשיבות של ההסבר, שום דבר לא מובן מעליו לא היחס ולא מה שאומרים ולכן יש חשיבות לשאול, אם זה את ראש הצוות או את המשפחה, כיוון שאתה לא ידוע איך יכולים לתפוס את הסיטואציה בה נמצאים)

E – EXPLAIN
תסביר לחולה מה אתה עומד לעשות.
בדיקת סוכר? לחץ דם? א.ק.ג.? זה יכאב? זה ילחץ? איך הוא ירגיש?
מה אמור לקרות בעקבות הטיפול? הוא ירגיש צמא? רצון להשתעל? חום?
לאן מפנים אותו? למה לפנות אם לדעתו אפשר להישאר בבית?
(המטופל לא ידוע מה עושה הצוות הרפואי, יש חשיבות רבה להסביר כי יכול להיות שחלק מהבדיקות יהיו מבחינת המטופל תקיפה או הטרדה אם לא יוסברו)

F – FEEL
גם אחרי אלפי מקרים, תקפיד להרגיש מה עובר על החולה ועל המשפחה שלו.
תהיה רגיש לגוף שלו ולצניעות שלו. תהיה רגיש למוגבלויות שלו ולכאבים שלו.
נגמרה החייאה ונפטר החולה, ח"ו? ברשות ראש הצוות תנתקו את החולה מהמכשירים,
תנקו לו את הפה ואת הפנים עם מגבון לח ותכסו אותו בצורה מכובדת.
תזכרו שהאופן שתשאירו את הנפטר, הוא האופן שבו בני המשפחה יזכרו אותו.
תנו לו להיראות במיטבו למרות הכל.
(צריך לזכור את הכבוד הבסיסי של כל אדם ואת הרגשות שלוץ יש חשיבות רבה ללהרגיש את מה שהמטופל ומשפחתו מרגישים כי הרגש עוזר להבין אותם טוב יותר ולמשפחה ולמטופל לקבל את הטיפול בצורה טובה יותר)

G – GOOD
תזכרו שמטרתנו לעשות טוב.
לא באנו לריב עם מתנדבים או עובדים מארגונים אחרים,
לא באנו להיעלב אם החולה או בני משפחתו אמרו לנו משהו שלא מוצא חן בעינינו.
לפעמים "טוב" זה לא עיסויים בהחייאה, אלא לשבת עם קרוב משפחה ולשוחח איתם
ולפעמים "טוב" זה לקחת את הציוד שלך ולעזוב את המקום כי כבר יש די והותר כוננים.
כלומר "טוב" זה לא תמיד מה שאתה חושב, אז תבדוק מה באמת יעשה טוב לחולה ולמשפחה שלו
וכמו שכבר כתבתי "נא להתנהג בהתאם".
(ההגדרה שלנו ושל המטופל לטוב היא אחרת הגדרה תלויית תרבות וכמובן סטיאציה, צריך לדבר עם המטופל ולהבין מה המטופל צריך שזה מעבר לעבודה לפי הפרוטוקול)

H – HELP
תזכור, באת לעזור. שים לב מהי העזרה הנצרכת ביותר שאתה יכול לתת בכל רגע נתון.
תשים לב לסביבה. יתכן מאוד שהמשפחה לא "בפוקוס".
יתכן אפילו שהחולה עצמו הוא לא מי שהכי זקוק לעזרה.
יתכן ומדובר בכלל בבן שלו או בנכדה שלו שנמצאים במקום ומאוד מפוחדים.
האם העזרה היא בחבישה לפצע או לעזור לבן משפחה להכין תיק לבית חולים עם טלפון, מטען ומשהו לאכול?
האם העזרה זה להזכיר למשפחה להוריד את האוכל מהפלטה בשבת או לכבות את התנור?
לפעמים העזרה זה לעזור למטפלת למצוא את המסמכים הרלוונטיים
או לבעל הקשיש למצוא את מספר הטלפון של הבן.
(השאלה היא כאן איך המטפלים ואיך המטופלים תופסים את הסיטואציה, מה זה עזרה בעיני כל אחד ועם איזה רקע כל אחד מגיע לסיטואציה. יש חשיבות רבה לתשאול של המטופל לא רק מבחינת המצב הרפואי אלא גם מבחינת התפיסה של המטופל של הסיטואציה)

I – IGNORE
תתעלם מהנייד שלך, מהמירס שלך (תשתיק אותו בבית החולה) ומהשכנים הסקרנים.
תתעלם מפוליטיקות ומלהיכנס למריבות עם ארגונים אחרים.
תתמקד בחולה ובטיפול היעיל ביותר בו.
תזכור, באת לטפל בחולה ובני משפחתו. כל השאר לא חשוב כרגע.
תלמד פשוט להתעלם. תטפל, תשאיר זירה נקייה ותמשיך בדרכך.
(כל אחד רגיל שהעולם סובב סביבו, אך ברגע שמגיעים לטפל במטופל, המטופל הופך למרכז העולם וצריכים להתרכז בו, לא משתמשים במשהו שמוציא את המטופל מהמרכז לפני שאומרים למטופל מה עושים)

*דבר שלא כתוב כאן הוא שיש גם חשיבות לאיך שאתה מגיע למטופל, להרבה אנשים בהרבה תרבויות ההגעה במדים, עם סמל של הארגון ובצורה מכובדת מראה אנשי מקצוע מכובדים. יכול להיות שמישהו שלבוש בצורה זרוקה יהיה יותר מקצועי ממי שלבוש בצורה מכובדת, אך היחס של החולה למי שלבוש בצורה מכובדת יהיה טוב יותר והוא יכבד יותר את דעתו.

בקטע מאוד קטן יש את התורה כולה של איך להתייחס למטופל, ההבדלים בין המטופלים השונים, חשיבות ההקשבה וגם חשיבות של שאילת השאלות.
עובדים בתחומי הבריאות שחושבים שיש חשיבות בתקשורת עם המטופל מוזמנים להרשם לקורסים שלנו בנושאי התקשורת הבינאישית.
לפרטים על הקורסים מלאו את פרטיכם ונחזור אליהם בהקדם.