למה להשתמש בקלפים?

העין שלנו מצלמת את העולם החיצוני, וכל אירוע משמעותי בחייו של האדם נחרת בזכרונו הצילומי ונאסף אל תוך "מוזיאון תמונות פרטי". ה"מוזיאון הפנימי" בנוי מחדרים-חדרים המייצגים נושאים מתחומים שונים בחיינו, כגון: חדר הזוגיות, חדר המשפחה, חדר הלידות, חדר העבודה ועוד.
יש חדר בו סמלים אוניברסליים: יחסנו לנושא השליטה, לשאלת הבחירה, לתהליך קבלת החלטות…
ויש חדר שבו שוכן הקדם והאגדה: המלך, המלכה, הטירה, המפלצת והנסיבה – אלה יהיו סמלים לאופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת העולם שסביבו.
כשאדם מגיב, בוחר בתמונת קלף חיצונית, הוא בעצם מטייל בתוך אותו מוזיאון פנימי. הקלף גורם לו להיזכר בסיפור מחייו, או להבין טוב יותר חוויה או שאלה עכשווית שהוא עוסק בה.
לכן, עבודה בקלפים היא כמו דלתות הנפתחות פנימה אל תוך עולמו הפנימי של האדם. הקלף הוא מעין דלת, שמאחוריה חי לו סיפור, אירוע חוויה. הסיפורים האלה שבעזרת הקלף יוצאים מאחורי הדלת ועולים על פני השטח הם סיפורים מעניינים, משמעותיים לאדם.
המטפורה משמשת מעין מראה, שבאמצעותה יכול אדם להתבונן בעצמו ולראות את מה שמעסיק אותו בדרך חדשה. מצד אחד, המטפורה מקרבת את המציאות הפנימית ומצד שני, מאפשרת התנתקות מסויימת והתבוננות בנושא המעסיק אותו מתוך מרחק.
הסיפור שאדם מספר מכיל בתוכו את המפגש עם עולם הכוחות שלו, ועם עולם הערכים והאמונות שלו.
דרך הסיפור אפשר להקשיב כיצד האדם חווה את עצמו (כקרבן או כגיבור? כצופה או כדמות פעילה?) ואפשר לראות מה הם הכלים העומדים לרשותו במסע חייו, ומהם המחסומים העומדים בדרכו.

עקרונות וסגנונות התערבות בעבודה עם קלפים:

1. אין בקלפים נכון ולא נכון. האופן שבו אדם מתייחס לקלפיו מבטא את ראייתו, אמונתו והדרך שהוא מתייחס לנושא שאותו הקלף מייצג.
2. להצביע על זוויות הסתכלות נוספות: לשאול את בעל הקלף שאלות על הקלף שבחר: "שמתי לב שהשמש מאוד גדולה" "שמתי לב שהידיים של האדם קפוצות" – כלומר, לא לפרש את הקלף, אלא להציע זוויות ראייה נוספות ולבדוק אם הייתה להן משמעות בעת בחירת הקלף.
3. הדהוד: ההדהוד של דבריו ע"י הזולת – חזרה על הדברים ללא פרשנות – מאפשר לו לשמוע את אשר אמר, ולתת לו הזדמנות להוסיף, לפרש, לחצות את הגבול של עצמו.