פרשת "לך לך" מהווה אבן דרך בסיפור המקראי ובהתפתחותו של עם ישראל. הפרשה מתחילה בציווי האלוהי לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א'), ובהמשכה מתארת את מסעו של אברהם ושרי לארץ כנען ואת ההתמודדויות המוסריות והאישיות שעמדו בפניהם. דמותו של אברהם מוצגת כחלוץ שמוכן לנטוש את עולמו המוכר וללכת בעקבות אמונה עמוקה בייעודו, מעשה שמסמל את המסע האנושי להגשמה עצמית ולמילוי תכלית רוחנית.

אחת ההתמודדויות המרכזיות בפרשה היא עקרותה של שרי, המובילה את אברהם ושרי להחלטה משמעותית: להביא לעולם ילד באמצעות הגר, שפחתה המצרית של שרי. אברהם, שמאמין בהבטחת אלוהים כי זרעו יהיה גדול ככוכבי השמיים, נענה להצעת שרי. אך הולדת ישמעאל מהגר מביאה לקנאה, מתחים ובעיות משפחתיות, המשקפות את הלחצים החברתיים והאישיים שהיו קיימים כבר אז סביב שאלת הפריון וההמשכיות.

בהקשר המודרני, סוגיות אתיות סביב טיפולי פוריות נותרו רלוונטיות ומעוררות שאלות מורכבות. טיפולים כגון הפריה חוץ-גופית, תרומת ביציות וזרע, ופונדקאות, מעלים דילמות מוסריות בנוגע לזהות ההורית, זכויות הילד והתערבות רפואית בגוף האדם. שאלות כגון "האם יש גבול למידת ההתערבות הרפואית?" ו"מהו מעמדה של הפונדקאית ביחס לילד שנולד?" משקפות את הדילמות הללו. בראי הפילוסופיה, ניתן לדון בעמדתו של עמנואל קאנט, שהאמין כי האדם הוא תכלית בפני עצמו ואינו אמור לשמש כאמצעי בלבד. גישה זו מעלה חשש האם השימוש בטכנולוגיות פוריות, במיוחד פונדקאות, פוגע בכבוד האדם. מאידך, הפילוסופיה התועלתנית של ג'רמי בנת'אם וג'ון סטיוארט מיל עשויה להדגיש את השגת האושר עבור כל המעורבים – ההורים, הפונדקאית והילד.

נושא נוסף שעולה מהפרשה הוא סיפור הירידה למצרים בעקבות הרעב בארץ כנען. אברהם ושרי חווים מציאות מורכבת בהיותם מהגרים המנסים לשרוד בתנאים לא מוכרים. אברהם נאלץ להתמודד עם חשש לחייו ונוקט בתחבולה כשמבקש משרי להציג את עצמה כאחותו, כדי להגן על שניהם. סיפור זה מעורר מחשבות על חוויותיהם של מהגרים ופליטים בכל הדורות, הנמצאים במצוקה ותלויים בחסדיהם של תושבי המקום החדש.

בהקשר האתיקה הרפואית, קליטת פליטים ומענה לצרכים הרפואיים שלהם היא סוגיה מורכבת במיוחד בעידן המודרני. מדינות רבות מתמודדות עם השאלה כיצד לשלב פליטים ומהגרים במערכת הבריאות שלהן, ומעלות דילמות הקשורות לשוויון בגישה לשירותים רפואיים, חלוקת משאבים, והכרת הטראומות הייחודיות של מי שנמלט ממדינות מלחמה או עוני קיצוני. פילוסופים כמו ג'ון רולס, אשר בספרו The Law of Peoples מדגיש את העקרון של צדק חברתי והמחויבות לעזרה הדדית, עשויים לטעון כי מדינה צודקת נדרשת לסייע לאלו המצויים במצוקה גם אם הם זרים. מנגד, גישה ריאליסטית יותר כמו זו של מקיאוולי עשויה להצביע על חשיבות השמירה על האינטרס של המדינה ויציבותה, גם במחיר ויתור על מחויבות מוסרית טוטאלית.