פרשת תולדות מציגה את מורכבות היחסים במשפחת יצחק ורבקה, דרך סיפורם של יעקב ועשיו, תאומים שונים באופיים ובבחירותיהם, ובאמצעות שאלות של גורל, מוסר ואחריות. לאחר שנים של עקרות, תפילתם של יצחק ורבקה להולדת ילדים נענית, אך ההיריון הקשה שחוותה רבקה, בו "ויתרוצצו הבנים בקרבה", מעורר בה שאלות קיומיות והיא פונה לדרוש את ה'. הנבואה שקיבלה – על מאבק בין שני עמים המיוצגים על-ידי בניה – מציבה בפניה הבנה עמוקה של גורל מול בחירה. גם לאחר לידת התאומים, ההבדלים המובהקים ביניהם ומערכת היחסים המורכבת בין ההורים לילדים יוצרים רגעי שיא מוסריים: עשיו מוכר את בכורתו בנזיד עדשים מתוך קלות דעת, ויעקב, בהנחיית רבקה, נוקט תחבולה ולוקח את ברכת אביו המיועדת לעשיו. סיפורים אלה מציבים שאלות אתיות כבדות על אמת, רמאות, אחריות אישית וציות לדבר הנבואה.

בהקשר לאתיקה רפואית, הפרשה פותחת פתח לעיסוק בשאלות מודרניות כמו בדיקות גנטיות, החלטות במהלך היריון וטכנולוגיות פריון. הדילמות הניצבות בפני ההורים והרופאים נוגעות לאיזון בין אוטונומיית ההורים, סיכונים רפואיים וחובת הרופא להנחות בצורה אובייקטיבית, לבין שאלת הגורל מול הבחירה החופשית, כפי שניכרת בהחלטות של רבקה ויעקב בפרשה. פילוסופים כמו קאנט, יום ופוקו מספקים זוויות שונות להבנת דילמות אלה: קאנט מדבר על חובה מוסרית אוניברסלית, יום על תפקידם של הרגש והמגבלות הרציונליות, ופוקו על יחסי כוח וידע בעולם הרפואה. במבט יהודי, שילוב של שותפות בין האדם לבורא עם גישה מוסרית והומנית מעניק עומק נוסף לשאלות אלה.